לאה ניקל

לאה ניקל (לאה ניקלסברג) נולדה בז’יטומיר, אוקראינה בשנת 1918. משפחתה עלתה לארץ ישראל בשנת 1920 והתיישבה בתל אביב.

היא החלה ללמוד אצל הצייר חיים גליקסברג בתל אביב ב-1935, אחר כך למדה אצל יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי.

מ-1961 עד 1977 התגוררה ניקל בגריניץ’ וילג’ (שנה), רומא (שלוש שנים) ובניו יורק (ארבע שנים), לפני שחזרה לישראל ב-1977.

ניקל ערכה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה לאמנות צ’מרינסקי בתל אביב ואת תערוכת היחיד הראשונה שלה בפריז בגלרי קולט אלנדי בשנת 1957. היא השתתפה בתערוכות קבוצתיות בינלאומיות רבות, כולל הביאנלה בוונציה ב-1964.
מוזיאון תל אביב לאמנות ארגן בשנת 2005 תערוכה רטרוספקטיבית של ציוריה.

הסגנון של ניקל היה צורה של הפשטה אקספרסיוניסטית שנקראה לפעמים הפשטה לירית. היא ציירה במגע קשוח ונדיב והעדיפה צבעים עזים. היא נודעה בקומפוזיציות צפות המורכבות מגושי צבע מחוספסים וקווים קליגרפיים מקושקשים שיחד העבירו תחושה של ריגוש דמיון וחושניות דחופה.

ניקל המשיכה לצייר עד כמה ימים בלבד לפני מותה. היא מתה ב-10 בספטמבר 2005.